בפרשת ויקהל בתהליך עשיית המשכן, נתפרש בתחילה סדר בניית המשכן, ואח"כ סדר עשיית כלי המשכן, הארון, המנורה, המזבח והשולחן.

לעומת פרשת תרומה בציווי בניית המשכן שם נתפרש קודם סדר עשיית הכלים ורק אח"כ בניית המשכן עצמו.

יש להבין מה השינוי? רש"י בריש פרשת פקודי מביא את הגמרא בברכות נה. שבויכוח זה נתווכחו משה ובצלאל, מה קודם למה. "אמר הקב"ה למשה עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך  ואמר לבצלאל עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו בצלאל מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים, כלים שאני עושה להיכן אכניסם? אמר לו משה שמא בצל קל היית וידעת" וכאן הבן שואל מה היה סוד הויכוח, א"א לומר שהויכוח היה טכני היכן ישימו הכלים בינתיים הרי כולנו יודעים שגמרו להכין הכל בחנוכה ואת המשכן העמידו רק בר"ח ניסן והיכן היו הכלים בינתיים?, כך גם בכל המסעות הכלים הסתדרו בלי משכן, א"כ מה היה הויכוח?
בחור לומד בישיבה, ובהתלהבות של קדושה החליט שהוא כמו ר' חיים קנייבסקי עד ערב פסח מסיים את הש"ס, והבחור החל ללמוד 20 שעות ביממה, ברור לכולנו שזה עניין של זמן עד שיתמוטט וכל הרצונות יעלו בתוהו. לעומתו יש בחור בישיבה המעוניין ללמוד ולהקשיב בשיעור ולהתקדם אך לצערו, הרב כל הזמן היה טרוד בענייני משמעת ובקושי הספיקו חצי שורה, והבחור יוצא מאוכזב ומתוסכל. ואכן הבעיה של שני הבחורים זהה, אי התאמה בין הרצון והיכולות למציאות. כלי המשכן הארון המנורה השולחן והמזבח הם כנגד ד' אותיות הוי"ה, הם כלי קודש בעלי שפע אדיר ואורות עצומים, והם זקוקים לכלי קיבול, למשכן שיכיל ויתאים לדרגה גבוהה זו. ויכמת ויצמצם את השפע העצום לכדי פעולה כאן בעולמנו אנו, משה היה בדרגה גבוהה ולא היה זקוק לזה הוא יכל להכיל את האורות כמו שהם, ואין לו צורך בצמצום. לכן סבר שצריך קודם לבנות את החשוב יותר,

וכאן מגיע בצלאל בחכמתו וטוען למשה אנו עם ישראל זקוקים למסגרת שתכיל אורות אלו ולכן קודם נבנה את כלי הקיבול, את המשכן, ואח"כ את התוך, את כלי הקודש, כי אחרת לא יתקיים הדבר, ומשה הסכים עמו ואמר לו שמא בצל קל היית,
ומתוך תובנה זו נחכים אנו לחיינו ובפרט העוסקים במלאכת הקודש במלאכת החינוך, הבחורים הם התוך הם האורות כלי הקודש אשר זקוקים לבית למשכן ולמסגרת שתכיל אותם שתווסת ותדריך, תעצים ותשמור על כל השאיפות בתוך המסגרת היא הישיבה, ושלא תהיה המסגרת גבוהה מידי כי אז האורות וההתלהבות יתפזרו לכל עבר, ולא חלילה להיפך כלי קטן מידי בשביל הרצונות ויכולות של קידום ועליה, כי אם לא ניתן לו את אשר רוצה ומסוגל אז לצערנו אנו מגמדים את שאיפת הצמיחה והשגשוג.
ואולי מותר לנו קצת לפרגן לעצמנו ב"אהל אשר" אשר אחד מסודות ההצלחה והמקצועיות שעומדים מאחורי הלב הגדול, זה התאמת המסגרת לבחור, כל אחד ואחד לפי מה שהוא, ואם נתמקד בנקודה זו אזי נזכה לברכת הפרשה "ויברך אותם משה" רש"י (לט-מג) מביא את המדרש במה ברכם יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו אמן ואמן.